פסק-דין בתיק ע"א 48763-02-13

1.         הערעור הוא על פסק דין של בית משפט השלום בחדרה (כב' השופט חננאל שרעבי) בתיק תא"מ 33218-07-10 מיום 3/4/13, לפיו נדחתה תביעת המערערת לפירעון 6 צ'קים המשוכים על חשבונה של המשיבה בבנק דיסקונט סניף 075, בחשבון מס' 767670 - צ'קים  שהגישה המערערת לביצוע בלשכת ההוצל"פ בחדרה בתיק הוצל"פ 12-05721-10-1 (להלן: תיק ההוצל"פ ).

            במהלך הדיון הועלו הצעות לפשרה. משלא הגיעו הצדדים להסדר, יש ליתן פסק דין.

2.         על פי העובדות שקבעה הערכאה הדיונית נתן צד ג' (להלן: עטיה ) למשיבה ולבעלה הלוואה/ות בסכום נומינאלי של כ-14,500 ש"ח, ככל הנראה בשוק האפור. כנגד ההלוואה נתן בעלה של המשיבה לעטיה 6 צ'קים נשוא התביעה, החתומים על ידי המשיבה (חתימתה הייתה על החלק), ואשר פרטיהם כדלהלן:

            צ'ק 090             ע"ס 3,500 ש"ח     ז"פ 26/12/09

            צ'ק 0114           ע"ס 3,500 ש"ח     ז"פ 12/1/10

            צ'ק 0089           ע"ס 3,500 ש"ח     ז"פ 15/1/10

            צ'ק 0115           ע"ס 3,500 ש"ח     ז"פ 25/1/10

            צ'ק 0116           ע"ס 3,000 ש"ח     ז"פ 18/2/10

            צ'ק 0088           ע"ס 3,500 ש"ח     ז"פ 15/2/10

3.         המערערת היא חברה בע"מ העוסקת בניכיון צ'קים, והמוכרת על ידי הרשות להלבנת הון, והיא שביצעה את ניכיון הצ'קים שקיבלה ממר עטיה. לטענתה, בגין שלושת הצ'קים הראשונים נתנה המערערת תמורה כספית לעטיה בסך של 10,000 ש"ח, ומסכום התמורה הפחיתה 200 ש"ח בגין ניכיון, כך שנתנה תמורה של 9,800 ש"ח.

            בנוגע ליתר הצ'קים, לטענת המערערת אלה נמסרו לה בגין התחשבנות קודמת שהייתה לעטיה עם המערערת.

            בנסיבות אלה טענה המערערת כי היא קיבלה את הצ'קים לידיה בתום לב ובתמורה, ולכן היא בגדר של אוחז כשורה. באופן זה לטענתה, גם אם טוענת המשיבה שבעלה שילם עבור ההלוואה ואפילו פרעה המשיבה את מלוא ההלוואה, עדיין עומדת למערערת הזכות לקבל את מלוא תמורת הצ'קים.

            יתר על כן, לטענת המערערת, המשיבה לא הוכיחה פירעון ההלוואה לעטיה.

            מנגד, טוענת המשיבה שהמערערת אינה אוחזת כשורה ואף לא פעלה בתום לב, ולכן היא מחזיקה בצ'קים שלא בתום לב וללא תמורה; וכי יש קשר בין המערערת ובין עטיה המלווה והשניים למעשה רימו את המשיבה וגבו ממנה כספים מעבר למתחייב.

4.         בית משפט השלום בחן את טיעוני הצדדים בשני מישורים: מישור עילת היסוד ומישור העילה השטרית.

            בהתיחס לעילת היסוד, דחה בית משפט קמא דחה את הטענה כי המערערת הייתה צד לעסקת ההלוואה יחד עם עטיה. עוד קבע בית המשפט כי חוק הסדרת הלוואות חוץ בנקאיות, התשנ"ג-1993, אינו חל במערכת היחסים שבין המערערת למשיבה. למרות האמור, עסקת ניכיון הצ'קים היא במהותה עסקת הלוואה בין המערערת לבין עטיה, ולצורך כך חייבת הייתה המערערת לעמוד בהוראות החוק. במקרה כגון זה, רשאית הייתה המשיבה לטעון כי המערערת לא קיימה את הוראות החוק בנושא זה, ולכן דין ביצוע הצ'קים נגדה, להידחות.

            משבחן בית המשפט את תחולת חוק הסדרת הלוואת חוץ בנקאיות, הגיע למסקנה כי המערערת לא עמדה בתנאים האמורים בעת פתיחת תיק ההוצל"פ, בהתייחס לדרישות סע' 8 לחוק, ולכן דין תביעתה להידחות מטעם זה בלבד.

            בית משפט קמא הוסיף ובחן את השאלה אם המשיבה הוכיחה את פירעון ההלוואה שנתן עטיה לבעלה ולה והגיע למסקנה שלמעשה ניתנו שתי הלוואות על ידי עטיה: אחת, בתחילת אוקטובר 2009 ע"ס 7,500 ש"ח וכנגד הלוואה זו ניתנו שלושה צ'קים; השנייה, בתחילת דצמבר 2009 ע"ס כ-7,000 ש"ח וכנגד הלוואה זו ניתנו שלושת הצ'קים הנותרים.

            סה"כ סכום נומינאלי של שתי ההלוואות עמד על 14,500 ש"ח.